<h1>הרוקח סימנים ת"מ—תמ"א</h1>
<h2>דף כב.</h2>
כבד שנצלה בעוף מותר. בפ' כיצד צולין (דף ע"ד) כבולעו כך פולטו דנורא מישב שייב. ואם כבד נמצאת במוליאתא אוסר דהא קימחא חיוורתא הוא ומחזקת הדם בתוכו. בשר וכבד שנמלחו יחד הכבד פולט כל שעה כל שתחתיו וסביביו אוסר דדמי לדגים ועופות דאסרי עופות לדגים כן הכבד אוסר את הבשר. הכבד אוסרת מה שנתבשל עמה ואינה נאסרת ואם הוא מתובל אסורה. הצולה הכבד חותכו ונורא מישב שייב. צולהו מעט או מתבשל עם הבשר אז צומתו בחומץ או ברותחין לבשול. לב מבושל. אמור רבנן בס'. לב שנתבשל לבדו מותר. הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו, והלב אינו בולע דאמרינן בכיצד צולין (דף ע"ד) שאני לב דשיע. אבל נתבשל עם בשר אם יש ס' בבשר וברוטב כנגד הדם מותר ואם לאו אוסר הבשר. ואבא מרי ה"ר יב"ק היה משער בין לב דבוק בעוף בין אינו דבוק אם היה ס' בתבשיל ובבשר מתיר ואם לאו אוסר. אע"פ שראיתי במעשה הגאונים דאם כבד דבוק בעוף משערינן בס' כנגד העוף אם אין בעוף ס' כנגד הלב הדבוק בו הוה ליה חתיכה דאיסורא, לא הורו כך כל רבותיי אלא בין נתבשל בו כבד או לב משערינן בס'. ואם נמלח ביחד או נצלה הכבד אוסר סביבו אבל הלב אינו אוסר. הלב אחר קריעתו מותר לצלותו או לבשלו או למלחו עם שאר בשר. הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר. בכריתות בפ' דם שחיטה (דף כ"ב) לב עוף שאין בו כזית אינו עובר עליו אבל לב בהמה דאיכא כזית עובר עליו אם אכלו חי דאמרינן במנחות בהקומץ רבה דם שנתבשל אינו עובר עליו. תניא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר, דדם שבלב אסור אבל הלב מותר דשיע פי' בשר הלב חלק ואינו בולע דאמרינן בפסחים בפ' כיצד צולין שאני לב דשיע. הרי אם נתבשל הלב עם דמו לא מיבעי אם פי הקנה חוץ לקדירה שהדם יוצא לחוץ ואין הלב בולע אלא אפי' פי הקנה תוך הקדירה הלב מותר שהלב חלק מבפנים כמו מבחוץ. ואם הלב נצלה עם דמו קורעו מותר והדם נופל לארץ. ואם נתבשל נשאר הדם בקדירה וצריך ס' לבטל הדם ואם אין ס' אף התבשיל אסור.
